דברים שרציתי לומר / נחמיה וייס
בזכות המבוכה, בגנות הטיוח (ב. כצנלסון)
ט"ז תשרי תשע"א 14:05
כולנו יודעים.
כולנו חכמים. כולנו נבונים.
כולנו מצליחים. יש לנו כבר תקציב מסודר. והישגים מספר.
לאנשי בית המקדש יש הישגים תודעתיים יפים. יש סיבוב שערים וכמות העולים להר עולה בהתמדה. אפילו חברי כנסת מהבית היהודי כבר התבטאו בעניין באופן חיובי.
גם לאנשי העבודה העברית יש הישגים נאים. ומוקד מוצלח ביותר.
גם תג מחיר תפס יפה ונכנס לשיח הציבורי.
ונוער למען ארץ ישראל גם הצליח לייצב כמה נקודות התיישבות.
גם מעייני הישועה מצליחים- לאחרונה הוציאו פרוספקטים עם המון המון מספרים שכל כולו אומר הצלחה.
אנשי האיחוד בית המפלגות הדתיות גם מתקדמים. יש להם כבר פורום מוצלח "כיפה אחת" וכבר קיבלו כמה כתבות אוהדות.
הוועדים מצליחים עם סיורי התודעה.
מועצת יש"ע מצליחה לבנות למרות הכל..
גרעיני החסד תופסים תאוצה (הגיעו כבר ללמעלה מ70 גרעינים תורניים)
לאטמה מצחיקים את כולנו. אפילו שמאלנים.
אירוגני הימין החילוני מכים בקרן החדשה ובאוניברסיטאות.
לאור ההצלחות הגורפות של כולנו. כולנו מרוצים.
אז למה בכל זאת אני חש שככל שהניתוח (המוצלח) מתמשך החולה מצבו של החולה מחמיר?
זה אני טועה וכולם צודקים בחושבי שבכל מעשינו יש אלמנט מרכזי של טיוח? של עצימת עיניים למציאות הקשה של תוכניות ההרס והחורבן של הממשלה?
אולי אני טועה, אך נדמה לי שיש לנו צורך במנה הגונה של מבוכה.
החומר היקר והחשוב הזה שנקרא מבוכה איננו.
"ועל כל השאלות שאתה שואל יש רק תשובה אחת: הם רואים את המציאות כמו שהיא ואת החיים כמו שהם. הם אינם בעלי דימיון, הם אינם לקויים ברוחם ונשמתם - הם אנשים בריאים, נורמאליים.
וחושב אתה: בזה אולי באמת הצדק איתם, אולי באמת הם האנשים הבריאים, הנורמאליים.הלא עמנו בכלל הוא כל כך שבור ורצוץ , כל כך חולה בגוף ובנפש כד כי להרגיש את כל כאבו לכל עומקו יוכל אולי באמת רק מי שבעצמו שבור ורצוץ, חולה ולקוי. או לאידך גיסא - מי שמרגיש את כל כאב עמנו לכל עמקו הוא אולי באמת בעל כורחו שבור ורוצוץ , חולה ולקוי.
ובחשבך כך אתה מוותר ברצון על אותה ה"בריאות" ה"נורמאליות" ובלבד שתרגיש עד כמה שלבך מסוגל להרגיש ובלבד שתהא שותף עד כמה שאתה ראוי לכך באותו הצער הגדול שאין לו שם ואין לו גואלים ..."
(א.ד. גורדון - מעט התבוננות).
רבים בנו מחפשים את הדרך לחידוש כוחות. להתחייות. לפריצה. למהפכה.
דבר אחד מכל אלו לא יבוא ללא מבוכה.
"הבו לנו יחידים! הבו לנו מתייאשים! הבו לנו יחידים שאינם מתבטלים ושאינם עוזבים את המערכה, והבו לנו מתייאשים , המשקיעים את יאושם בבניין, בבניין אחד! אז תראו ונוכחתם מה יחידים מתייאשים, מה יחידים בכלל אפילו לא יוצאים כל כך מן הכלל יכולים לברוא בארץ ישראל ..."
(א.ד גורדון מכתב גלוי לי"ח ברנר)
חזרה לבלוגים | הדפסה | כתוב תגובה | לראש הדף
תגובות:
- מה אתה בא לומר כאן?
קטיף שנית, לא הבנתי - ט"ז תשרי תשע"א 14:50
- מה לא ברור לכבודו?
אהבת ציון, - י"ז תשרי תשע"א 23:57
- אולי זה יניח את דעתך?
כולנו, מתוך חוסר הבנת חומרת המצב,
ממהרים בהצגת פתרונות אליו.
וכן, גם בהצגת הישגים.
אם העיניים היו פקוחות לרווחה והדעת לא הייתה נתונה בעלפון, היינו דוחים את כל פתרונות הקש האלו ודורשים מכל מי שמנסה לגייס אותנו לאיזה פעולה, להסביר לנו 2 דברים:
א. איך זה פותר את הבעיות הבוערות? (עם דגש על הטווח הקצר. בגלל שהסכנות קרובות)
ב. האם מעשית הוא והמערכת שלו מגוייסים כל כולם לפתרון בטווח הקצר.
אני מדגיש את הטווח הקצר כי הסכנות הם בטווח קצר.
המבוכה צריכה לבא על הטווח הקצר. כי בטווח הארוך העניינים דווקא הולכים ומתבהרים ככל שהשנים עוברות.
אהבת ציון, - י"ח תשרי תשע"א 06:39
- לחלקנו יש יצר כזה, אכן
לחלקנו יש יצר כזה, שלא יתן להם לשבת בבית ללא מעש,
גם אם המעש שבו אנו עוסקים אינו 100% והוא בבחינת "הרע במיעוטו".
לעומ"ז יש כאלה [בסגנון תורת החיים לדוגמא], שמעדיפים ללבן וללבן וללבן, עד שכבר פתרון לסוגייא אינו נדרש.
במילים אחרות- עדיף לעשות משהו שהוא לא מזיק, ומבחינת אלטרנטיבה הוא עונה לגדר של "הרע במיעוטו", מאשר לשבת בבית ולא לעשות כלום.
קטיף שנית, - י"ח תשרי תשע"א 08:17
- הבו פתרון!!
זה שאתם לא יושבים בבית זה מצוין!
אבל זה לא מתיר לכם להתחמק משאלת הפתרון.
אהבת ציון, - י"ט תשרי תשע"א 10:08
- אז מה אפשר לעשות?
אני גם חושבת ככה אבל איפה אפשר לפעול באופן מעשי לטווח הרחוק?
..., - כ"ב כסלו תשע"א 20:53